במוסיקה – אין לאומים, הגבולות נפרצים, סגנונות העבר חוזרים, האלקטרוניקה מאחדת הפקות. לך תבין שהצלילים האלה הם מביתו של יונתן דגן, המוסיקאי-מפיק של ההרכב הורסטילי והיצירתי j.viewz. לא הייתי מנחש. לי השיר הזכיר סול Smooth רקיד מהשמונים, כולל צליל הסקסופון,
משהו חזק מניע את עברי לידר מחדש. קצב דרמה? מה בוער? מה קרה? מה כל כך דחוף לו להגיד? הבערה הנוצרת ברגע מסוים של עצירה וחשבון נפש. כעס-רצון-תשוקה-פחדים-זיכרונות מתנקזים למקום אחד. ולפתע – הרצון הזה,שהבערה תשרוף הכל כדי להשאיר אדמה
השלב שאמור להיות מהמותחים והדרמטיים בתחרות – עובר בעצלתיים, שלא לומר מעייף. הסיבה: ההכרעה עוברת לקהל. המנטורים חדלים לקבוע. הכל כמעט דבש. משתפכים כאילו קיבלו הוראה מלמעלה. מפסיקים כמעט לחלוטין בביקורת. בעיקר – מפרגנים. כמעט הכל נפלא. אפילו מאביב גפן
