השבדים הראו לעולם שלא רק בבריטניה ובארה"ב יש מומחים למתכוני הצלחה בפופ. אחרי להקת "אבבא", הייתה זו רוקסט שייצרה פופ מיינסטרים ממדרגה ראשונה השיר שנכתב ע"י חבר הצמד, פר גסל בשנת 1987, לאחר שחברת EMI גרמניה ביקשה מהצמד סינגל חג
הראפ הישראלי מנסה להחליף את ספת הפסיכולוג. עומרי סגל את רועי מכלוף משחררים צרור עצות ללחוץ המצוי. את הטקסט הזה לא הייתי מציע לאף מבואס. בין השאר מציעים לו "להסתודד", לדבר בלחש, כך שפרט לבן שיחו, איש לא ישמע אותו.
אנחנו במדורנו הקבוע: גברים בוכים בלילה. המסכנים מה-זה מתגעגעים. מתקשר אליה כל יום ובאותה שעה אבל היא לא עונה. כל יום, כבר כמה שנים. משתגע רק מהניסיון להיזכר בחיוך שלה. גם בקיטש יש סולם דרגות של אמינות. הטקסט הזה לא
שירי זיכרון ימשיכו להיכתב כאן. יגיע מחזור חדש. כל מלחמה וכול מבצע והשירים העצובים שלהם. מרגע שהבן/אח/ידיד נפל, הצלילים באים למלא חלל. השיר, הלחן נוגעים בכאב, הופכים מציבה חזקה מאבן. השיר שכתבו אביגדור קנר ונועם פינחסוב לזכרו של סמ"ר נעם רוזנטל,
ליאו באד וולש מנגן מהקרביים, נגינה פשוטה, תחושת אמת. שיקגו בלוז, אולד סקול בלוז, גוספל בלוז, מיסיסיפי בלוז.
רק בבלוז נגנים לא פורשים, גם כאשר הגוף מאותת להם. הייתם מושיטים לליאו באד וולש (83) יד לחצות את הכביש. לפי איך שהאיש בג'ינס זז על הבמה (כפוף, איטי), נראה שהגיע זמנו להתחמם על כיסא נוח במרפסת ביתו. אבל כשוולש
