זהו מכתב אישי לאבא, ניסיון מחודש לתקשר איתו, לחפש אצלו הכרה לדרך בה היא הולכת, לכך שמשהו השתנה בה, לקבל עצה חכמה. שילה פרבר משתוקקת לאבא ממקום של התפקחות עצובה, של ניסיון לקבל תמיכה בה, כפי שהיא עכשיו. מבחינתו, היא
תנו לי לדמיין: רגעים לפני סיום ההופעה, עוזבים הנגנים את הבמה ומשאירים את יזהר אשדות לבד עם הגיטרה לשיר "את והגשם". הקול הנוגה, הלחן, הליווי – טורפים את הקלפים. זה דף חדש שמכיל ישן. כזה יזהר אשדות עוד לא שמענו.
נסחפו מפיקי פרויקט ההצדעה לשושנה דמארי במלאת עשור למותה. כשמצדיעים למלכה, מן הראוי לכבד את מלכותה בזמר העברי. האוסף הזה הוא מישמש של 37 גרסאות לשיריה – ללא עריכה אומנותית מוקפדת, כל הבא – ברוך הבא, מעין שוק הבלים של
הייתי צריך להגיע להיכל כדי להבין, שאכן זהו פט בון האמיתי – האיש מאחורי "ספידי גונזלס". באיזשהו מקום בתודעתי, פט בון, אגדת החמישים והשישים, היה טמון אי-שם בתוך דפי ההיסטוריה של המוסיקה הפופולארית, שוכן לבטח בהיכל התהילה של הפופ. והנה,
ביל אוואנס היה ונשאר נגן הפסנתר הלירי של הג'אז. זה אלבום שאפשר לתארו בשתי מילים: העצבות היפה. אפשר בהפוכה: היופי שבעצבות. אחד מאלבומי הג'אז היפים מעולם. הימים – הימים היפים של אוואנס היו עם השלישייה הזו שכללה את אדי גומז בבס
