יוני ב10, 2017

רוני פרי מבואסת. החיים פה מבאסים אותה. כתבה שיר של אי נחת. עשתה רשימה מזרם תודעתה על רקע התכנסות משפחתית בערב שבת – "בצד השני של הקיר שלי". ה"נחת" שמשפחות מביעות על נכדים וילדים נראית לה מזויפת, העמדת פנים. הציניות

כשיונתן רזאל פותח לב, הוא שר מהלב. אני, החילוני, מרוחק מעולמו הטקסטואלי. אני מעריך, שלא אתחבר אליו  לעולם. מצד שני, אני נפעם כל פעם מחדש מהמוסיקאי שמצליח לתרגם את ליבו המתפעם למנגינות חדשות, להרמוניות יפות, נוגע במקום, שגם אם לא

נועם בנאי מתערטל בשיר נוגה על חיים ומוות. שר על מה שנשאר בסוף – ריח יום שישי, מרפסת נושמת, ארגז אחד, רסיסי חלום שבור, עץ נבול ליד אגם קטן. את התובנות לגבי סופנו הוא בחר לשיר בליווי מינימליסטי, בעיבוד שחושף