לא יהיה מדויק לומר שסטיבן וילסון עושה היום פרוג רוק באוריינטציה הקלאסית של השבעים. וילסון הוא יוצר שלא חושב על אוריינטציה סגנונית כמו מבקרי המוסיקה, שמאז אלבום הסולו הראשון שלו Insurgentes ממשיכים לבחון אותו בזכוכית מגדלת. האם הוא ממשיך את
הגבר המאוהב המתוסכל פונה אל העוזבת כאילו שבראש סדר העדיפויות שלו – טובתה שלה. אם היא תחליט שבכל זאת רוצה להמשיך איתו ירגיש "בסרט". הכי חשוב שתהיה שלמה עם עצמה ומאושרת, אלא שבהמשך – הוא מתבכיין כקנאי טיפוסי, שהיא עדיין
"הרגע הזה" – לו חיכו. מהו? הוא מקבל משמעות של "הטוב" שמהססים לקבלו, וכשהוא מגיע – המשאלה – "לא לברוח מזה". אביב בכר משתמש הרבה ב"זה" במקום לומר במדויק את אשר חשק לומר. מטפורית הטוב מגיע כ"טיפות טל רכות על
