רגעים לפני התבגרות, מתגעגע האב לילדות של בנו האהוב בתקופת שהספיקה כדי למצוא את ה"אושר". אביב גפן שר על געגוע למפרע. למעשה זוהי כמיהה לילדות שהולכת ונעלמת, שמגלמת בתוכה את אהבתו לבן כחוויה בראשיתית. האושר הנקי של האהבה הולך ומתפוגג
דאב אנד סאונדסיסטם. רגאיי. דאנסהול. דראם נ' באס. ראפ. לא בטוח שאחרי 17 שירים מזהים משהו הומוגני. הצמד הלונדוני, צ'ייס וסטטוס לא ממש חשבו הומוגני. הם גם שונאים הומוגני. מישהו הגדירם "פרדוקס". סאונד ופילינג. זה העניין. תורידו בדרך את את
יש קרן אור בקצה מנהרת החושך? כשהכותב פוקח עיניים, הוא רואה "עולם שהזיל דמעות של דם". המטפורה המוקצנת אינה ממש קשורה לשיר המתאר מצב נפשי על הפנים. מעביר את חייו, בורח מעצמו, אין מטרה מוגדרת. אהבה שהייתה איננה. גם ההכרה
