בשנות השבעים החל להסתמן במוסיקה המקומית מודל חדש של הרכבים, שאנשיהם לא הסתפקו בנוסחאות פופ שגרתיות. בין ההרכבים האלה בלטו "מאחורי הצלילים" של שלמה גרוניך ומתי כספי, "14 אוקטבות" של אבנר קנר, יוני רכטר וזהר לוי, ומאוחר יותר – "קצת
כמה שירים מהסוג הזה אפשר עוד להמציא? נו, באמת – שאלת תם. יש אינספור קומבינות על לב-כואב, והמאהב הקנאי הסובל, שמרחם על עצמו מול ליבה האדיש. מצד אחד, יענו רוצה שיהיה לה טוב, שתצא אל העולם בראש מורם, מצד שני,
ליאור יאדו תולה את כל בקשותיה לטוב בגשם. תפילת גשם טובה לכל עת. מכוונת לימי תחילת החורף. אתה יכול לבקש כל שעולה על רוחך מניקיון הרחובות ועד בריאות הנפש והתחלה חדשה. הגשם הוא חלק מאמונה באתני הטבע. הטקסט הנאיבי מנסה
המופע נפתח ב"נגמרה המסיבה" (רוטבליט-קראוס) בשירת אקפלה. זו הפעם האחרונה שחברי "החצר האחורית" עמדו על הבמה מוארים בתאורת עומק אחורית ושרו "החלום היה גדול / יותר מכל שבריו / המחר של האתמול / מתבזבז עכשיו". לאחר מכן התיישבו. רק המשורר קם לעיתים להקריא
