לא. לא. אני אומר לאייל גולן לא, לא מפני שקיים איזשהו חשד שהוא "רוכב" על הזיכרון/ מיתוס של זוהר ארגוב, שהוא עסוק בפופוליזם אומנותי. אני אומר לא לאייל גולן, פשוט משום שאין כאן שום דבר מיוחד שבשבילו גולן היה צריך
עמיר בניון כותב לאשר אהבה נפשו, מתוודה ותוהה. מה בין להתאהב (להיות מאוהב) ובין לאהוב ולהיות נאהב? יש שרואים בהתאהבות פסיכוזה, מצב של מחשבה כפייתית, ולכן היא אולי סוג של הפרעה/ עיוות. מעין מחלת נפש זמנית. כשעמיר בניון שר, "ואני
והפואנטה? מצד שני: למה לחפש פואנטה? זה-מה-בראש. "הבן זונה" הזה שבא לו הכל מוגזם. עברי לידר חרז עם סאבלימנל, ויצא קל משקל, קלילות נסבלת. יש לו ללידר את היציאות ה"אופנתיות" האלו, כמו כדי לומר – אני בעניינים. לא כל שיר
