השיר מבוסס על מאבק של ידיד בהתמכרות. הקליפ, בו נראה החבר תקוע לבדו בלב ים, ממחיש את הסיטואציה. ב"משאיר את האור פתוח" מביע טון ווקר חשש לגורלו של היחבר במשפט Just a phone call left unanswered, had me sparking up.
געגועים לאהבה של פעם שלא התפוגגה ואפילו התחזקה. הוא גילה לה סודות הלב. היא הזמינה לה עוד כוס קפה ולחשה לו להתקרב. אהבו "כמו בספרים ההם נסיכה ואביר בלי שריון", יענו כמו אביר אצולה סטייל ימה"ב רכוב על סוס אבל
לא חייבים מילים. יש צלילים שמנסים לגעת בציפור הנפש. זו הנפש שממשיכה לעוף, מתנגנת בנשמת האדם, נמצאת בתוכו אבל בלתי מושגת. עמיר בניון נוגע בה. הטון הגבוה שלו הוא סיסמוגרף שרושם. מחזיר במרומז לתפילת "מודה אני" לאלוהים על שהשיב בו
בני אנדרסון מלהקת אבבא? מה לו ולפסנתר סולו? מה לו ולחברת במוסיקה היוקרתית "דויטשה גרמופון" המתמקדת במוסיקה קלאסית בעיקר? אז כן, הסונגרייטר והמייסד של הלהקה השבדית האגדית מעדיף היום להקליט את עצמו מנגן סולו פסנתר במגון יצירות ביניהן גם של
כמו ההתרפקות על דיונה מימי בראשית ששולחת המיה חרישית/ תפילה לחמלה וכבוד לחלש – כך גם המוסיקה הסימטרית, שלוקחת למחוזות הואלס של השיר העברי הישן, שבהם יהורם גאון מרגיש כמו דג במים. גאון אינו מתיימר להמציא גלגל חדש. מעטים הזמרים/
"ככה זה כשמאוהבים", שר שלומי שבת, אבל דווקא השורה הנדושה הזו אינה משדרת את עומק תחושת התסכול והגעגועים ששבת מביע בשיר על מאוהב שמחזיק באור כמו שיכור עד שיעבור הלילה. אני שומע שלומי שבת קצת אחר. זהו שבת של איפוק
בואו נכיר את ז'אן ז'אק גולדברג המנוח (נפטר במארסיי ב- 2006), המתופף שניגן עם אהוד בנאי בלהקת הפליטים המיתולוגית. לא חייבים לפתוח את התיק הביוגרפי שלו. די בשיר הזה. די בסיפור קטן על מפגש בין אהוד לז'אן ז'אק בעיר מארסיי.
