עדיין "וולקאם טו יזראל". לא יברח האלבום הזה. כל שיר ממשיך להיות נכון לאתמול-לעכשיו גם למחר. פה ושם בתוך העננות הכבדה של הדג נחש, ישנם סימנים של התבהרות חלקית. לבנאדם בשיר יש שאיפות אבל עדיין "לא עישן את כולם", בבוקר
שיר אחרון שהוא כותב לה. כמה שירים כתב לה שהתעייף? (עד כותבים שירים לאהובות?) יורה בדמותה בחושך, אך הוא זה שמת, רוצה עוד פעם לקבל את מה שהיה בה ולהתאהב. אהבה היא עניין פסיכי. מחרטטים הרבה. לבנאדם יש פצע פתוח
"אני שר בלי סיבה", מסיים מאור כהן את האלבום בקצב ואלס, ומפרט את כל הסיבות שבגללן הוא אינו שר. למה בכל זאת שר? – "כי ככה זה יצא". שניקח את מאור כהן ברצינות? זהו, שלא תמיד לוקחים את מאור כהן
