שָׁמָּה
סגיב כהן הולך עם מנגינה וקצב פשוטים ורכים המאפיינים את האוריינטציה המלודית הטיפוסית לו כדי לשיר שיר ארס פואטי (התייחסות של האמן לעצמו ולאמנותו) מתובלן בהרהורים על החיים העכשוויים המודרניים. השאלה שמנחה את סגיב – איך שורדים רגשית ויצירתית בעולם שמשתנה בקליק.