Bell Always – להקה ישראלית, מעלה לספירות שמימיות בבלדת אווירה מלודית נוגה. לפי ה"בלו סקיי" יש כאן הרכב שמצליח לייצר פופ אלטרנטיבי נוגה במינימליזם טקסטואלי די אקראי: השמיים, הכוכבים, הלהבות, הפגישות, ההתאהבות. שחור על לבן – הטקסט הוא די סתמי.
לאייל גולן אין מושג מי היא להקת רוקפור, בטח לא "חור בלבנה", אחד השירם היותר מוכרים ויפים שלה. כששקד גניס בת ה-23 מהרצליה הגישה את השיר הזה באינטרפרטציה אישית רגישה, בהפנמה ששייכת אך ורק לה, הודיע אייל כי זה לא
המילים, הקליפ, גגות ניו-יורק. משהו דרמטי קורה כאן. יש תחושה שהמוסיקה חזקה מהמילים. מהנרטיב, ובצדק, אם לרדת לכוונת המשוררים. "נגן פריד", מפציר דודו טסה. מיהו "פריד"? פריד אל עטרש? איך זה מתקשר עם סימני השאלה בסיפור של מי שרוצה לכתוב
