למה אני אוהב את אלאניס מוריסט? א. כי היא אותנטית. ב. כי היא יודעת להעביר בפשטות יפה את המאבקים בזרמי התודעה שלה. ג. היא אינה חוששת בהתנסויות מוסיקליות. ד. היא מאוד ישירה וכנה בטקסטים הכי אפלים שחושפים צפונות הנפש. איך שהשנים לא
לפני שנתיים בפסטיבל הפסנתר התארחה ליאורה יצחק במופע של אלדד ציטרין שהציב על הבמה אולפן Live, מוקף כלים, קלידים, אלקטרוניקה, עובר מעמדה לעמדה, מיישם את כל היכולות שלו כמוסיקאי-יוצר-נגן. חלום בהתגשמותו. המוזיקאי פגש את הפסנתרן שפגש את האקורדיוניסט, שפגש את הסקסופוניסט, שפגש
כותבי השיר חיפשו בכוח מטפורות כדי לייצר דרמה: לקחו את אחוות החיילים הנלחמים ונפצעים בשדה הקרב ועשו בהם שימוש למטפורה של חבורת מבלים ש"נפצעו בשדה הקרב של האהבות". אלה "הבחורים הטובים". אמין? – ממש לא. בסופו של דבר מתברר, כי
במלאת שנתיים למותו של אביה, נחום נחצ'ה היימן, הקליטה סי היימן את "סוס מעץ" למילים של חדוה הרכבי, המוכר מנורית גלרון. העיבודים הם של משה לוי, יוסי פרץ, אלעד שודלר. מאז מותו, מופיעה סי היימן עם "שירים מבית אבא", ביצועים מחודשים
