הֶנְגְּאוֹבֶר, נוסעת על ריק, געגוע מסנוור. מה היא בלעדיו?ואיך לומדים שוב לאהוב? האם העובדה שידה של ספיר סבן היתה בשרבוט מצוקת הגעגועים – הופכת את השיר ליצירה אותנטית יותר? ממש לא. זה לא רק הטקסט השבלוני, שכמו יצא מתבנית המייצרת מילים
לילה חדש כפי שחלף במוחו של יהלי סובול – חלום כאוטי בשתי זירות התרחשות. עובר מהעולם המופרע של המסיבות, שלא כל אחד יכול להיכנס אליו, אל הכאוס מלחמתי (טעמים של מתכת, אבק שריפה, גניחות של עונג מהולות בזעקות). לכאורה שתי זירות
יוסף שר על אהבת חינם על משקל שנאת חינם. כלומר – אהבה ללא סיבה מעשית, ישירה, רוח טובה, שמדלגת על כל מה שהיה, על מעמד ("זרקת את הכתר של המלך"), כולה נתינת הלב. יוסף מתפעם במילים שאומרות מצב אידילי-אוטופי – התאהבות
