באתר מכירות הכרטיסים "לאן" נכתב כי האירוע אינו זמין למכירה. בהודעה לעיתונות לא קיבלנו הסברים על סיבת ביטול הופעתו בלייב פארק ראשון לציון. העבירו את הההופעה למרץ 2020 בהיכל מנורה מבטחים. הסיבה היחידה שצויינה: "במתכונת ישיבה המותאמת למופע זה". איך
עדן בצלאל שר כמעט בלחש על חרדה עתידית מהלא נודע ביחסים. זהו שיר אווירה (Ambient) אפלולי. העיבוד וההפקה מייצרים תחושת הזיה התומכת באי הודאות. קולו רפה, שר כמו מהלך על בהונות האצבעות. השיר נפתח אינטימי כמעט אקפלה, ועובר במעבר קצבי
"יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית בתל-אביב/ עיר בלי קונספציה"… יש לי סימפטיה לאנשים שמתרגשים בתל-אביב/ עיר בלתי מרגשת". שלמה גרוניך הביא לא רק משב רוח רענן למוסיקה המקומית, אלא בריזה סוערת. הימים – ימים שהלחנת שירי משוררים נכנסת להילוך גבוה
אין שמש בשיר הזה. אלקטרוני, קר וסתמי. הנרי, המפיק המבוקש, יצר שיר על בסיס ביטים אלקטרוניים, דאנס רחבות, טקסט דל, מלודיה כחושה, והציב באמצע הרחוב תמהוני בגלימה צהובה המחפש תקשורת. לא נוצר כאן שום נרטיב. לכל היותר – רבע שיר.
סולד אאוט. חמישים אלף איש? מאין צצו? ראיתי ילדים בני עשר, שההורים מימנו להם כרטיס – רוקדים. הבנתי שארגון המורים רכש אלפים, הכל כמובן עם כוונות חינוכיות. האמת? המופע הזה שווה חמישים אלף איש. לא שגיליתי מחדש את הרד הוט צ’ילי פפרס. אפילו
