למה חיכה? זה לא רק מיעוט המילים שבשיר שאינו ממצה את חווייתו של הכותב, אלא השימוש המשמים בשם הגוף "זה". "חיכיתי לזה". "הזה" הוא האור שהתגלה לכותב. מהו, מה מהותו? האם זו התשובה ענתה לו על השאלה. נכון שלעיתים מעט
אלחייני. אופיר אלחייני. התחלתי עם סרטון שבו הוא מתארח עם השיר הזה אצל ישי ריבו. יש מומנטים שאתה הולך שבי אחרי טון ומנגינה, ואז מגיע למילים. תקשיבו למנגינה ולהבעה – ואז תחבקו גם את המילים. הפשטות הנוגעת והמגעת. נפש קוראת
אלון עדר מגיע לפסטיבל הפסנתר – לא בפעם הראשונה. 8 שנים שאני עוקב אחריו בעניין רב. אחרי ההופעה ב-2011 בתיאטרון תמונע כתבתי: לרגעים הייתה תחושה של דז'ה וו שלושים וכמה שנים אחורה לדור ענקי המוסיקה שיצר משהו בראשיתי במוסיקה הישראלית, ענקים
המסר אופטימי: "יש מקום לשנינו בארץ ישראל" אבל בשורת הסיום מופיעים רק "יהודים" (ימנים שמאלנים), לא ערבים. מה הועילו חכמי ג'אמאיה? מדשדשים באותה ביצה עכורה. החאפלה הזו לא תוביל לפיוס. היא לא חלב לא בשר, לא תה ולא קפה. מידל
לפיד וולדנברג מכניס אותנו לשיר דרך בית שימוש, משתינים ומחרבנים בכל מובן ישיר ומטפורי (ראו קליפ) זה מה הוא חושב על פוליטיקה. חסרה לי סצנת הקאה. אפשר להקים מפלגה עם המחשבות האלו. אני שומע את השיר ביום הבחירות מועד ב'. לא
באחד הארגזים שעברו איתי דירה, מצאתי סינגל סגור בניילון: לא האמנתי למראה עיני: מוקי וברי סחרוף בדואט של "מחכים למשיח" האלמותי של שלום חנוך – אחד הסינגלים הנדירים לאספני מוסיקה ישראלית. הסרתי את הניילון בהתרגשות. היא (ההתרגשות) גברה אחרי האזנה לדואט.
אחרי הקאבר ל- I Got You Babe של סוני ושר ושיר המכולת עם האורח דני סנדרסון, הגיע "שיר אהבה", שיר מקסים בפני עצמו, אבל היתה תחושה של אנטי קליימקס. מזמינים אורחים מעלים את הווליום של חגיגת ההשקה, ואז צריכים לחזור למסלול
