ממחר אני אתחיל שיר חדש, שר אברהם טל מול זאפה ריקה. רוחו של השיר החדש כבר נמצאת כאן. ימתין עד תום ימי המגיפה, והתרגשות המתמשכת שלו, תוליד עוד הרבה שירים חדשים. טל נשמע מחוזק מאי פעם ה-27 דקות שניתנו לו,
שירי אלקבץ תוהה על עצמה, מדברת על שינויים, חושפת חולשות, שואלת שאלות. נואשת, מבקשת תמיכה. מה רוצה שירי אלקבץ? המבוכה והבלבול מתועלים למנעד רגשי שמבהיר כי הרגש לא תמיד אקוויוולנטי לשכל. כשאת לא יודעת בדיוק מה מהות המבוכה, השיר הופך
דודי לוי שר על אהבה מול חרדה. ההגנה, המסתור והמקלט שהוא נותן לילדה-פרח שלו מול העולם החיצון המוטרף שמונע ממנו לתת לה ביטחון. מולו האהבה והחמלה – חסר אונים. נדמה תחילה כאילו דודי לוי שר על בהונות האצבעות, אבל קיימת
מה "המטען" שהוא הגיע איתו? למה רוצה לעזוב, אם היה להם כל כך טוב? ממה שניהם מפחדים? – פתרונים לכותבת השיר, שיותר מאשר חושפת – מסתירה. הבעת הצער בשירת רגש אמיתית היא רק חלק ממעשה היצירה, אבל טקסט מחורר לא
שרית חדד פתחה בסולו מלודיקה לפני שפצחה ב"להרגיש אתכם מרחוק" ללחן טורקי עממי. מסלסלת בטון מדוכדך וממררת "היכן הצדק בעולם/ מה שהיה לי נעלם / ישבתי לי בביתי/ והכאב סגור איתי./ רק שתדע את האמת/ מה שהיה מזמן כבר מת/
"נוסטלגי" זה עניין יחסי. מהו מדד הנוסטלגיה? תלוי בן כמה אתה, האם שיר שהוא יותר מיושן עבש ותמים – מעורר יותר בלוטות הנוסטלגיה? אבל הנוסטלגי הזה של "שלישיית גשר הירקון" יכול להיחשב כבר כחומר נדיר באמת, עניין של כמעט חמישים
