אסוסיאציה פרועה: לאנורד כהן ביקש – "דאנס מי טו דה אנד אופ לאב" . אינאבל מבקשת – "דאנס מי טו דה גרייב". זה לא אותו המוות, אבל גם אצל כהן יש מוות בסוף התהליך. קח אותי לאובדן חושים, כי המסיבה
פסיכולוג יפרשן את השיר כעייפות נפשית, ניסיון לאיתחול מחדש של הנפש התקועה בסביבה עוכרת ומנכרת. יציאה אל חיק הטבע, כמה שזה נשמע חבוט וקלישאתי, כנראה עושה את העובדה. בדימוי של שים אדרי – זה לשתול יערות במרפסות, מקום בו הילדות