בשיר האחרון בדיסק Canción para un niño en la calle, "שיר לילד הרחוב", צץ לצד קולו של זמר הפלמנקו הצועני קולה המקונן של מרסדס סוסה. בכל רגע, יש לזכור יש ילד חסר הגנה ברחוב שזקוק להגנה. סיגלה וסוסה משדרים את
מי ששואל האם עדן בן זקן הסכימה לשיר את השטות הזו – צודק. ההגיון אומר שגם זמרת שכולה משועבדת למפיקי שיריה, לא תיפול למלכודת ההבלים והתפלות הזו. אני לא בטוח שעדן התווכחה. מבחינתה – סבבה. שיר שמח. דמות להזדהות? שיהיה
הכישלון של הטקסט במשפט האחרון: "בוא נשוט נגד זרם התודעה". האכלה בכפית של המאזין: אם לא הבנת עד עכשיו שאני שר על זרם תודעה – אז בבקשה, קבל הבהרה. חבל: אחרי המעבר היפה של צליל נשיפה שמשדרג את את השיר
"אמא את למעשה זה אני", כתב עמיר בניון מכתב תודה לאמא. השיר הוא אחד השירים היותר פשוטים, היותר פרוזאיים שלו. יש כאן חרוז אחד יפה ולא שגרתי: "אני רודף אחרי החוכמה שלך כמו עני". רוב השיר בהמשך – שפה עממית
