רביעיית ג'ושוע רדמן של כוכב הסקסופון האמריקאי (קמה מ -1994) עם הפסנתרן בראד מלדאו, הבסיסט כריסטיאן מקברייד והמתופף בריאן בלייד הייתה אחד ההרכבים הבולטים של אותו עשור – אך קצרת מועד, משום שכל החברים היו על סף פריצות לקריירה הפורייה שלהם.
רבקה זהר מגלה צפונות לב. אין כאן סיפור מיומן אישי מאוד, אלא קול פנימי שקיים אצל רבים: ההתבוננות נובעת ממצוקות נפשיות. האם אלו אמורות לשלוט בנו? האם לחיות לצידן בשלום? ההחלטה הצפויה – להמשיך לחיות גם אם כואב, לנהל עליות
חוזרים לשגרת פסטיבלי רוק? נוחתת אצלי הודעה על פסטיבל גיטרה באילת (סוף אפריל תחילת מאי) אביב גפן ועברי לידר מיהרו להכריז על הופעות. האולם בגבעת ברנר גם הוא בהכנות. האם עולם הרוק מוכן לצאת מיד מהקורונה? הרוק הישראלי ספג בשנה
עדי שחם מחפשת אהדה למרד שלה נגד ההורים המפנקים, אבל השיר נשמע ארכאי אפילו מול הפאנק של הקליק משנות השמונים. המשפט "אין לי מוטיבציה כי פינקתם אותי" הוא אכן משפט צעירים מפונקים, שמתיימרים להיות רוקרים בועטים. אני בעד רוק צעיר
נכון: ילדים וילדות הם אטרקציה, ובמיוחד כשהאטרקציה היא נאנדי בושל, המתופפת שממשיכה למגנט אליה מצלמות. הפעם היא הולכת על עוד קטע רוק קלאסי הלהיט"הדור שלי" של להקת The Who משנת 1965 ומקדישה אותן למתופף האגדי של הלהקה – קית' מון,
