קובה היא מקור שופע פסנתרים מחוננים כמו גונזלו רובלקבה, צ'וצ'ו ואלדס, דנילו פרז. טוני פרז הוא מהדור החדש של הפסנתרנים הקובנים, ואיזה פסנתרן. לא רק הנגינה היפהפיה עושה אותו למיוחד. גם הרפטואר שבחר: פרט למקוריים שהלחין, הוא מנגן "השיר שלי"
נופר סלומון מספרת את צערה באיפוק נוגה, ועם זאת, לא משתפך. שיר פשוט על חיפוש אהבה. לא פואטיקה נשגבה ומורכבת, אלא ישירות כנה ובלתי אמצעית. הטון האפרורי, המנגינה והביטים משאירים אותה קרובה לעצמה, ואותך (המאזין) קרוב לה. הביטים האלקטרוניים הם
"נסיעה מאוחרת בלילה ברכבת התחתית/ בחוץ הרחובות סוערים/ התחנה מלאה בנוודים / מרכז העיר בנוי על חיים עלובים הרגע עברה הרכבת התחתית/ האם תקנה לי כרטיס/ ונקפוץ על הבאה". נקפוץ יחד עם The Urban Tales על הרכבת הבאה. תרגישו לונדון,
הזמר-דובר שבור לב כי אליס, שכנתו מזה 24 שנה, עוזבת. הוא מעולם לא הביע את רגשותיו כלפיה, אך ברור שהוא יותר מאשר חשב עליה כל השנים האלו. במשפט האחרון שכנתו השנייה, סאלי, אומרת שהיא מחכה לו 24 שנה, והיא עדיין
