חברים, תתחברו לאני הפנימי, מציעה נסרין קדרי על הפתיחה. מה-מי-מו? למה התכוונה המשוררת? לעשות קצת צחוק מהעניין – האני הפנימי אינו נושא לצחוקים – זה האני האמיתי, ללא המסכות והפחדים, ללא הרגשות שמלווים אותנו ביומיום ומכתיבים לי מה לעשות, איך
תשאירו אותו לרקוד לבד. למה? כי המוסיקה היא אובססיה נרקסיסטית ממדרגה ראשונה. גם אם יפסיקו אותה, ארקדי דוכין מבקש להמשיך להתייחד איתה, להשמיע את המוסיקה שלו, לרקוד אותה, כי היא הכל, מהות חיים, עולם ומלואו. יש בה הכל: מאין באנו,
היתה תקופה שמבקרים אהבו לרדת על שלמה ארצי משום שהוא כתב שירה כאילו לא מובנת: "תחת שמי ים התיכון / עושה ירח הפוגה ומתקפל/ 'דאגות', אומר לי איש עם מכחול / ומצייר אותך דומה, או לא או כן". כלומר למה
ג'ון קולטריין הצנוע טען, כי שם האלבום "צעדי ענק" מתייחס לנגן הבס שלצידו, פול צ’מברס, שעשה אז התקדמות גדולה, אבל עם כול הצניעות, אין ספק כי האלבום הזה מצטרף לעוד "צעד ענק" שקולטריין עשה ב-1959, כשניגן לצד מיילס דיוויס ב-Kind Of Blue . האלבום יצא
כשקובי שר על "עננה" – בוקעת מליבו-גרונו תחושת צער על מי שתקועה תמיד באותו מקום רק עם מישהו אחר. "ניצבת בתנוחה הידועה" האם התכוון לזונה? מטפורת העננה מבטאת קדרות ודכדוך, מעניקה לעננה דמות עריטילאית, ששטה לה הרחק למעלה, שבויה בחלל ומנותקת מכל מציאות.
רמי קלינשטיין קיבל הזמנה מלוחם בגדוד 12 שהשתתף ונפצע בקרב על תל פאחר שברמה הסורית להעלות את מודעות הציבור לקרב העקוב מדם במלחמת ששת הימים 1967. המילים הדרמטיות שכתבה דסי פאר דרור כמו גם המוסיקה של קלינשטיין, מצטרפים לז'אנר שירי
הרעיון של אמנים לבצע מחדש את שיריהם עם תזמורת אינו חדש, לעתים קרובות נעשה שימוש ברצועות הווקליות המקוריות בחיבור לתזמורות. ניל דיימונד לא עשה זאת עם האלבום הזה, הוא הקליט שירה חדשה וברוב המקרים עיבודים חדשים ללהיטיו. הסימפונית של לונדון
