ב -29 בספטמבר 1947, התרחש האיחוד הנדיר של שתי אגדות ג'אז: מנהיג הלהקות והחצוצרן דיזי גילספי והסקסופוניסט האגדי צ'רלי "בירד" פרקר. אליהם הצטרפו נגנים וסולנים ידועים ביניהם ג'יימס מודי וססיל פיין. הקונצרט נקרא רשמית כמופע של "דיזי גילספי והתזמורת שלו",שאמור
"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי", התרפק אריק איינשטיין ב"יכול להיות שזה נגמר". אכן זה נגמר, אבל האוסף הזה הוא הזדמנות להתרפק ולחזור לימים לפני שזה נגמר. טיבה של מוסיקה קלאסית שלעולם אינה נגמרת.
דודו טסה נחלץ מעט מהשירים על זוגיות קשה במצוקה. השיר מדבר על רצון לפתוח דף חדש ונקי בינו ובינה. זה לא שעבר מהפך רגשי מוחלט, עדין תחושות מעורבות, אבל השינוי הוא שהכעס נמוג, ואת מקומו תופסים געגועים, ובקשה לשובה. טסה
אמילי קרפל מתרגמת חרדות לשיר סינת'פופ יפהפה. מסובבת מחוגים לאחור לשנות השמונים ומחברת לעכשיו בהפקה מוזיקלית מלוטשת טקסט? משקף מצב הפרט בעולם משתנה פוליטית, אקלימית, אקולוגית. "זה לא משנה איזו מסכה תלבשי/ אנחנו נלחמים לאוויר/ כל סנטימטר של אדמה קרוב
