אכן זהו האוסף האולטימטיבי של בילי ג'ואל – נפרש ב-36 שירים מתחילת ה-70 (האלבום – 'River of Dreams') ועד אמצע ה-90. האוסף מכיל כל שלאגר מ"ג'אסט דה וויי יו אר", "מיי לייף", "פיאנו מן" "אינוסנט מן" ועד "ניו יורק סטייט אופ
מנגינת הגעגועים עולה למסלול שיותר מאשר מספר את סיפור האובדן – נוגע בעצב שמייצר את כיליון הנפש. אנשים המתמודדים עם אבדן מרגישים פעמים רבות שמשהו מת בתוכם, הם משתגעים ומאבדים שליטה במצבם. אינם יודעים למה לצפות מהמחר. ההרגשה היא שהם
ישות, קיימות, אני והטבע. ישי בן נר מתפלסף על מהותו – מהות החיים מזווית הלא-יודע ושממשיך לתהות ולשאול. מהי אמת? מנין אני יודע מי אני? נוגע בשאלות הפילוסופיות הגדולות של החיים. מסע גילוי אל עצמו. המוסיקה מובילה אותו בקצב ובמנגינה
עם ישראל רוצה לנצח באירוויזיון. התקשורת מפמפמת – אנחנו שוב על המפה. מתברר כי בטבלת ההימורים נכון לעכשיו – We Are Not The Winners. מה לעשות: יש עוד כמה מדינות בעלות סיכוי, והשם "ישראל" צונח בטבלה למקום השביעי ואף התשיעי.
דיסקו של גלוריה גיינור עם "איי וויל סרבייב" (I'll Survive) – עדיין מעורר ומחמם לב. מחזיר לשבעים. הוי, השבעים. הגניחות של Baccara עדיין באות בחשבון. Listen I Can Boogie. זוכרים? איך המבטא הזר הספרדי הזה נשמע? דונה סאמר מלהיטה עם ה"הוט סטאף" שלה. איפה אנחנו במסיבת דיסקו, שנות
