אביב גפן כתב שיר אהבה-תוכחה למולדת: "עורי עור עורי עור/ מולדת אהובה/ כי אנחנו עייפים מאוד/ זקוקים למנוחה". לחנן בן ארי אין ביקורת. מבחינתו מולדת היא "גן עדן". היא מחברת בין עבר הווה ועתיד. היא היחידה והמיוחדת גם בשיברון הכי
היכן אהובה? שיר אשכנזי עושה מאמץ לתאר מצוקת אובדן אהוב בשפה פואטית ארכאית משהו. מביעה כמיהה של חסרת אונים לדעת איפה הוא נמצא. השורה – "קראתי בליבי/ שבה המנוחה/ תעוזת דמיונותיי" מיוחדת. מצד שני שורה כ"גם השועלים ברחו מקול זעקתי"
"אני לא אספיק להגיע/ לשמור, להציל, להושיע/ לספוג במקומם ת'קליע/ אוי כמה הלב הוא פגיע". חנן בן ארי לא צפה כמה כמה המשפט ה זה ב"אמן על הילדים" יהיה רלוונטי בימים הנוראים האלה. זה אחד השירים הכי מושמעים בתחנות הרדיו
