"כאן השמים הם שלי/ כאן אני מרגיש כמו שאני/ רוצה לחיות, רוצה להיות/ בין התקוות שמשתנות/ כאן השמים הם שלי" יובל דיין ובן ארצי שרים "שמיים" מתוך געגועים ליגאל בשן ז"ל בערב עתיר זמרים וזמרות שבאו לעשות כבוד לזמר שהלך
המילים, הלחן והעיבוד נכתבו ברוח העצבות, לזכרו (*), לזכרם. כמה אירוני שהטקסט בסופו של דבר נטען בעוצמות שהם חלק מההיבט הרטרוספקטיבי שבעטיו הולחן השיר: "שלחי אותו, תני לו ללכת לַחופשי, אף כי יודעת את שלא יַחֲזור אליך". הטון של רוני
מנחי התוכנית נפנפו ב"חייל" כששאול גרינליק, סגן במילואים, עלה לבמה לשיר "עטלף עיוור" של חנן בן ארי. למה שהמלחמה מביאה תוכנית בידור שעושה מאמצים לשאת חן לטובת הרייטינג. רמת ההתחנחנות של המנחים גלשה ל"האירוויזיון ישמח לקבל אותך" – רק מפני
