אפריל ב9, 2024

היחיד המבואס. מקטר על  ש"העולם אכזר", קלישאה סתמית מאוד, שמעלה שאלה –  לאן פניו של המתלונן? "לחיות את השאלות",  להגיע לתובנה, ש"בסוף אתה הדרך  / לא צריך ת׳כתר, אתה מלך".  וגם – כל מצב הוא מצב שניתן לשנות וכל יום

דיבור של דמעות. הדמעה הופכת ישות. מה פתאום צצה לה ככה דמעה "באמצע היום, באמצע הרחוב  בשום מקום"? על אלו דמעות שרה שלומית אהרון? בדף המידע שהגיע עם השיר מדברים רוח התקופה הזו, הגם שהשיר נכתב לפני השבעה באוקטובר. דמעות