אני מכנה את האוספים האלה – החולשות הנוסטלגיות של הקולקטיב. ל"שירים בצרפתית" יש חולשה מיוחדת. לא סתם כתבתי "שירים בצרפתית" במרכאות, כי "שירים בצרפתית" היה מושג גם אצל מי שלא הבינו חצי מילה בצרפתית, ממש כמו "שירים באיטלקית", שגם להם
מודעות עצמית מובילה את אבנר טואג לברירת מחדל – "אני אעשה הכל כדי לגרום לך לחייך". מנגינת העצבות כמו גם טון השירה המדוכדך משדרים את התסכול והרצון הנכזב להאמין ביכולת שמשהו טוב יקרה באהבה שמסתכם אירונית בטוב במיעוטו (חיוך) במצבים
אפשר לפתוח בקלי קלות מדור שירי הדיכאון של הדור החדש, והם אינם "מזרחיים". רון רווח מיואש טוטאל שופך לב בפופ ישיר, עוצמתי, כואב. אתה יכול לשכוח את כל הימים הרעים, לברוח רחוק, אך אפילו בסוף העולם לא תוכל לברוח מעצמך.
סר פול מקרטני העניק לברוס ספרינגסטין פרס יוקרתי בטקס פרסי איבור נובלו (Ivor Novello Awards) זו השנה ה-69 שבה ניתן הפרס הנקבע על ידי כותבי שירים ומלחינים מאקדמיית Ivors. ספרינגסטין היה בלונדון כדי לקבל את הפרס – מלגה מטעם האקדמיה
אקורדיון וג'אז אינם חיזיון נפוץ, אבל כשהאקורדיוניסט האיטלקי, לוציאנו ביונדיני, מנגן עם שלישייה ישראלית מעולה מוסיקה של ענקי מלחיני הסרטים – נינו רוטה ואניו מוריקונה, מקבלים עולם שכולו עונג ג'אז. ביונדיני הוא מוזיקאי שיודע להשתלב בהקשרים מוזיקליים הטרוגניים מאוד, ביצועיו
