ניזכר בביצוע המרגש של אריתה פרנקלין ל"אישה טבעית" מול הנשיא ברק אובמה בערב הוקרה לכותבת השיר קרול קינג ב-2015. לא נשארה אז עין יבשה. גם הנשיא הזיל. קרול קינג כותבת השיר הביעה התלהבותה בתנועות פנים וידיים. לקראת סיום כשאריתה קמה על
המונח "בלדת בלוז" מהתייחס לצורה ספציפית של מוזיקה פופולרית שאיחדה סגנונות אנגלו-אמריקאים ואפרו-אמריקאים מסוף המאה ה-19 ואילך. גרסאות מוקדמות שילבו אלמנטים של "native American ballad" המושפעת מאירופה עם צורות המוזיקה האפרו-אמריקאית. בלדות בלוז הן שירי עם נרטיביים. הסגנון כנראה התפתח
אמנם האהבה ההיא פג תוקפה, אבל הוא עוד איתה, כי אין אהבה חדשה, הלבד משתלט, ועדיין יש כאב שלא נגמר. כאב שלא נגמר? ממש לא. תקשיבו לשיר. את הסיבוך הזה הפך עילי בוטנר לחגיגת דאנס. אם אסקפיזם מוסיקלי בתקופה הזו
תוגתה של יסמין מועלם. שירתה המלנכולית-אפלולית מספרת מצוקה. מסלסלת אותה עד לב נשמתה במנגינה מסלסלת ובטון דואב. העיבוד, הצליל האקוסטי והקולות עוטפים באווירה שמעצימה את הדרמה האישית. אור וצל משחקים בחייה, הלב ריק, הכל מתפרק. קוראת לעזרה, שיקשיבו לקולות הפנימיים.
משאלתה של הילדה נכתבה בעיני מבוגרים, מושרת על ידי זמר שמשתתף בכל ליבו במה שעובר עליה. "ילדה קטנה" נשארת בתחומי מבטו של הדובר בשיר, לבטח מייצרת סנטימנט כשהיא חושפת פחדים בפני אלוהים, אבל הטון הדרמטי הוא של מי שכבר אינו
בגלגול הבא, בגלגול הזה, בגלגול הקודם. כותבי המילים התאהבו במושג וחירבו את השיר. "הגלגול הבא" הוא ביטוי שגור לחיים שאחרי המוות ומשמעותו – גלגול נשמות. אודיה ניסתה להתחכם והשתמשה במושג בצורה הכי פשטנית כדי להתבכיין על איזה משבר אהבה. "לא
