דמיונה הפורה של המשוררת שליבה נפעם מצעדיו הקרבים – יצר את ההשראה. נדמה לי שמארינה מקסימילאן בלומין כתבה את הלחן היפה בניסיון לחדור לנבכי נשמתה של לאה גולדברג. בשפתה (של המשוררת) שעלולה להיחשב ארכאית. מארינה לא נרתעה: היא לקחה את
“Automatic for the People”, האלבום השמיני של להקת R.E.M., שיצא בשנת 1992, נחשב לאחד מהישגי השיא של הלהקה ובין האלבומים המשמעותיים ביותר של שנות ה-90. האלבום מתמקד בנושאים של מוות, אובדן, נוסטלגיה ומורכבות רגשית, והוא זכה לשבחים על המוזיקה הבוגרת
1. Michael Jackson – “Billie Jean” (1982) שיר זה מייצג את שיא הקריירה של מייקל ג’קסון והפך אותו לאחד מאייקוני המוזיקה הגדולים בעולם. 2. Madonna – “Like a Virgin” (1984) להיט עצום שהפך את מדונה לכוכבת-על וסמל תרבותי של שנות
תמר טאי עמר, אחת הזמרות המעולות בתחרויות הריאליטי מוסיקה, הלכה לעולמה לפני שנתיים, בגיל 23. היא הייתה בת 16.5 כשהשתתפה ב"דה וויס", ואז כתבתי עליה: "לא הייתה בתולדות תחרויות הריאליטי מוסיקה בישראל מועמדת כל כך צעירה בעלת בגרות, עומק, יושר
את הדמעות שלו ראו, שלה נפלו לרצפה. מי תופר לנועה קירל את השטויות האלו. אה, גם היא נמצאת בקרדיטים של סיעור המוחות המשרבט. שוכנעה ללכת על שיר אהבה שאבדה. מה קרה? לא משהו שצריכים לרוץ לספר לשכנים. לו יש אגו
