בחצות וחצי, כמעט שעתים וחצי אחרי שארז לב ארי פתח עם "לבבתיני", חגג לב ארי עם סלט בוזוקי בקינוח מלהיב, תזכורת שאנחנו בנמל על חוף הים התיכון. פתאום כמעט בלי קשר ל-25 השירים שקדמו – פצח בחגיגה יוונית אסלית, כמו
השיר שנכתב על ידי חנוך לוין, בוצע לראשונה על ידי תיקי דיין ללחנו של רפי קדישזון כפסקול לסרט "פנטסיה על נושא רומנטי" משנת 1977. זו הייתה סצנה שבה רות סגל עומדת ליד הראי – והשיר מבטא את המחשבות שלה. שיר
בצר לה, תמר יהלומי מחפשת מפלטה אצל "אבא", ומשרבטת את מירב הקלישאות של שירי הדיכאון בז'אנר הים-תיכוני המקומי. מעמידה אהבה מול אהבה, מתייסרת במכאובים שהם "נהר של דמעות" ו"דם השריטות שח חיי" ומתחננת להחזיר לה את "השפיות". מה מקור איבודה,
dEUS היא אחת הלהקות החדשניות ביותר ברוק האלטרנטיבי. המיוחד בה: אי אפשר לדעת איך השירים שלהיסתיימו. הם בלתי צפויים! התקליט הזה אמור להשאיר את השם "dEUS" בחיים גם ב-2025, הלהקה העדיפה את השם "אוסף סינגלים", ולא "המיטב של" – בצדק.
אביתר בנאי בוחן כליות ולב מבחוץ ומבפנים. מבחוץ – מצב מתעתע, "עולם מכוסה", מה שמפריע לך, גורם לך תחושה של עוינות, פחד, תסכול ומרירות, אבל מבפנים פועם עולם בלתי נתפס לכאורה, ומעונה לעונה נפתח יותר, מתקלף, חש תחושת הסוף והאין
הרהורים על עצמו ועל החיים הופכים לזעקה אישית רגשנית. אוהד שרגאי, אחרי שנפלט החוצה מ"ילדי החוץ", שרגאי הולך על קאבר לשיר של הלהקה בה כיכב, מאת עילי בוטנר, מי שניהל אותו אומנותית משך השנים האחרונות. משבר אישי יכול להיות תקופה
Eras Tour, ההופעה של טיילור סוויפט הגיעה לסוף דרכה. זה היה אירוע הלייב הכי יוצא דופן של זמננו – ועבור רבים, אפילו יותר. בסוף השבוע הזה, אחרי 20 חודשים, 149 הופעות, סרט הופעות שובר קופות, Eras Tour של טיילור סוויפט
