עומרי סבח לא זועק אהבה אבודה כמו רבים מזמרי הז'אנר הים תיכוני הבוכים בלילה בדרמטיות כדי להעצים את הרגש. הוא שר את געגועיו בעידון מבוקר. הטקסט גדוש דימויים, שמרכזם – הנוטשת היא כמו "גשם במדבר" או כמו "נוף בסוף ההר".
השיר השמח הזה עבר לידי והמשיך בדרכו מבלי להותיר שמץ של ריגוש. יותר עורר את השאלה מה לו ולה? מה מה מהות הקומבינה? השאלה הובילה לתופעה המבליטה את האלמנט המסחרי בדואטים במוזיקה המזרחית-ים תיכונית הישראלית. שיתופי הפעולה האלה מאפשרים לשני
גל גרינברג כל כך מכורה לאהבה, שהיא מוכנה לזייף אותה רק כדי ל"מלא את החלל" שקיים בחסרונה. "צאי מהחיים שלי, בבקשה, כאילו מעולם לא היית שם", "המסתורין שלך הוא כל מה שיש לי./ המהות שלך גורמת לגוף שלי להרגיש ערני,/
