כותבים את שמו Armandinho, אבל יש לומר ארמנג'ינו. הנגן הברזילאי הופיע בעבר בישראל עם ההרכב טריו טוקאן. הצליל ששמענו בזאפה גרם לאוזן להתענג והעלה חיוך גדול על הפנים. הוא מנגן ב – גיטרה באייאנה guitarra baiana, כלי דומה לקאוואקינו בגודלו שעוצב
פשטותו היפה של שיר אהבה בנלי. אפשר לחשוב על זה ככה: באהבה לא ממציאים מילים חדשות. כל אהבה היא אחרת, וכל אדם מביא איתו את הסיפור המיוחד שלו, את הפחדים שלו. במוסיקה זה קורה גם בשיר שאינו מתיימר טקסטואלית להמציא
הבלדה הזו עצובה, ואם נדייק – יוצאת מפיה של אישה דאוגה ששרה לבנה. יהודית תמיר הזכירה לי תמיד זמרות יווניות קלאסיות, ששרות את תוגת החיים. קולה של יהודית תמיר זכור משיריה האלמותיים בשנות התשעים כמו "רומיאו" שהלחין פוליקר וכתבה צרויה
