ייתכן, ואף סביר להניח, שריי צ'ארלס הציג כמה הופעות גרועות או לפחות שטחיות בקריירה שלו, אבל "50 שנים במוזיקה" אינו אחד מהם. שילוב עם כישרונו העצום, התלהבותו הטבעית ושמחתו בנגינה הספיקו כדי להתעלות מעל המגבלות של כל סצנה נתונה –
"מעבר להרים ולמדבר/ אומרות האגדות ישנו מקום/ שאיש ממנו חי עוד לא חזר/ והוא נקרא: הסלע האדום" קולו של אריק לביא מזוהה עם מיתוס הסלע האדום. לביא היה הטרובדור הכי אותנטי של השירים הישראלים של פעם, שנסונר ארצישראלי, .מספר-רומנטיקן שהעביר
יד על הלב – מי לא יכול לסבול את תחרות האירוויזיון? אצלנו היא מייצרת כותרות מוגזמות, ובשנה של שפל בכל גזרה מקומית, כלי התקשורת נאחזים בהשתתפות של ישראל כבחבל הצלה כנגד הכאוס המקומי – מולם עולם אירופאי שחלקו דורש לסלק
מוסיקה יוונית זה קודם כל סטליוס קזנג'ידיס. מוסיקה יוונית תוצרת ישראל זה קודם כל שלומי סרנגה. כשסרנגה מבקש להתחבר להרדקור של המוסיקה היוונית, הוא ממריא ליוון להקליט את "איפרכו" ("אני קיים"), אולי הגדול בלהיטים שהגיעו משם, המזוהה עם קזנג'ידיס והמוכר
