איזה משב רוח רענן עבר על השירים של אהוד בנאי. עלה על ספינה שיצאה מג'מייקה בפיקודו של רב החובל בנו הנדלר והגיעה לחופי הארץ. הסגנון – דאב. כן, כן זה הסגנון שינק מהרגאי של ג'מייקה? כדי להתאהב מחדש באהוד בנאי
אני זוכר את ביקורה הראשון של להקת רדיוהד ישראל ב-1993 במועדון רוקסן בת"א, בעקבות הצלחת "Creep" מאלבום הבכורה שלה "Pablo Honey". רדיוהד הופיעו כאן ב -3 הופעות, בין הראשונות שלהם מחוץ לאנגליה. באחת מן ההופעות הכיר הגיטריסט ג'וני גרינווד את אשתו לעתיד –
השיר של אלון אבוטבול, שיוצא אחרי מותו הפתאומי,הוא מונולוג פיוטי, טעון ועמוק שמוביל אל תוך נפש של אדם שמביט על עצמו, על חייו, על בחירותיו – ומנסה אולי להשתנות, אולי להתנקות, אולי פשוט לשרוד. זהו מסע פנימי בין כאב אישי
