שנת 1999 במוזיקת הפופ, כפי שמשתקפת ממצעד הפזמונים השנתי של גלי צה"ל, מייצגת שנה של מעבר – תקופה שמסכמת את שנות ה־90 אך גם פותחת דלתות לעידן חדש של פופ דיגיטלי, אייקונים חדשים, והיברידיות סגנונית. המצעדים של אותה שנה שיקפו
מנין הוא שולה את המנגינות האלה? כמעט כל שיר שובה ביופיו המלודי. קווי מתאר מלודיים שמתחברים להמיית ליבו. געגועיו לאהובה – משורטטים במדויק. המרחקים שמחדדים את הערגה. המרחוק שמעצים את הבקרוב. המוסיקה – סגנון משלו, אינו תלוי בזמן. כמו המילים,
אושיק לוי בשחור לבן (בקליפ). שר טקסט מרובד שמתמודד עם קיום שברירי, עם ציפייה לשבר וגם עם כמיהה סמויה לנחמה. השיר שואל שאלות, לא מצהיר. הוא מדבר על משאלות, סימנים, לחישות, הכל מתרחש בין המילים – בין ה”אם” ל”כמעט”, בין
גם הולנד הודיעה כי לא תשתתף באירווזיון 2026 אם ישראל תשתתף בו בשל "היקף הסבל ברצועת עזה". כך דיווח שדרן מקומי. הולנד מצטרפת למדינות כמו אירלנד, אסטוניה, איסלנד וספרד שהודיעו כי יחרימו את אירוויזיון 2026 שיחגוג 70 שנה בוינה שבאוסטריה,
משירי האהבה לנצח. הארי נילסון, יוצר זמר אמריקני, יליד ברוקלין שהקליט אותו ב-1972, בחר באופן יוצא מהכלל שיר שלא הוא כתב. זו הייתה בלדה שנכתבה והוקלטה במקור ע"י להקת הרוק הבריטית בדפינגר (Badfinger) ב -1970 (הופיע באלבומם השני The Dice). גורלם
