“My Funny Valentine” הוא אחד השירים האמריקאיים האייקוניים ביותר, שנכתב ע”י: ריצ’רד רוג’רס (Richard Rodgers) – לחן, ולורנץ הארט (Lorenz Hart) מילים – במקור עבור המחזמר “Babes in Arms” מ-1937. במחזמר, הדמות בילי קרוקר שרה את השיר לוולרי, אהובתו. שמה
"לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל / וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת" זו שורת הגעגוע והכאב – ההכרה שהגעגוע לעולם יהיה שם, יחד עם האהבה העצומה והידיעה שמלווה אותנו בחיינו, כל אלה קופלו לשורת השיר הזו, החקוקה על דרכם של החיים והמתים.
יש שירים שהמציאות בישראל מעניקה להם תוקף מחודש. שמעתי את שרית חדד בגרסה חדשה (עיבוד והפקה: לידור סולטן) מרטיטה ל"תמונות שבאלבום" – שלא הייתה נולדת אלמלא מלחמת חרבות ברזל שהכניסה מחדש לתקופה של חרדות, שכול ולבבות שבורים. אם יש שיר שימשיך
ישנם רגעי התרגשות שחייבים תיעוד. "מכתב לילדים" היה מרגעי השיא בהופעת הפארק של עידן עמדי. שיר של חיבור בין זמר שעבר פציעה קשה במלחמה, והוציא אחריה אלבום ("סופרמן") שדחס את כל הסיפור שלו נכון לעכשיו ליצירה המבטאת רגש חזק ואותנטי
