בין להקות הפאנק רוק של סוף השבעים – הקלאש והסקס פיסטלס – שעשו את המהפכה, הפיסטולס היו ניהליסטים עד אנרכיסטים, הקלאש הייתה להקת מחאה פוליטית במובן הפוזיטיבי של המילה, גם מיוחדת יותר מוסיקלית. היא הרחיבה את פורמט הרוק עם רגאיי,
שירים ישראליים שעוסקים בשיבה הביתה – מכילים בתוכם געגוע, תקווה, נחמה גם כאב. יש פלייליסט עשיר למה שקורה באלה הימים. ניזכר בשירת ההמונים של "הביתה" (מילים: אהוד מנור, לחן: יאיר קלינגר, ביצוע במקור של ירדנה ארזי) לשחרור חטופים בקיסריה שנקרא "קונצרט מולדת".
יום השואה מחזיר לשיר הזה. "לכול איש יש שם" עפ"י נסיבות חייו, שכניו, נופיו, חטאיו, כמיהותיו, אהבתו, תקופות השנה. השיר מתייחס לריבוי המשמעויות של המילה שֵם. "לכל איש יש שם". שורה חוזרת זו, מעלה את שאלת המשמעויות הגלומות בשמו של אדם,
היילי וויליאמס ודיוויד בירן הוציאו את שיתוף הפעולה האחרון שלהם – האזינו ל-'Open The Door' למטה. שני האמנים חברו כאשר סולנית פאראמור הופיעה באלבום הסולו החדש של סולן טוקינג הדס לשעבר, 'Who Is The Sky?', בשיר 'What Is The Reason
אסף אבידן נע בין תחושות של פחד קיומי, חיפוש אחר משמעות, והתחבטות עם שאלות של מוות, זהות וההוויה האנושית. השיר המורכב נשען על מקצב ואלס – צעדה של שלושה רבעים, שזוהי בחירה מעניינת מאוד, שכן הוולס, לרוב, נחשב לריקוד רומנטי
