“בוב דילן” של אמיר שדה הוא שיר פולק־אינדי הטוען שהעידן המודרני, המהיר, הציני והטקטי אינו מאפשר לגאונים וליוצרים אמיתיים לפרוח כפי שפעם יכלו. אמיר שדה שר על מציאות של ניוון רוחני, והפער בין אידיאליזם של פעם לבין המציאות של היום.
השיר של ילי בלנק (יעל בלנקשטיין) הוא יצירה בסגנון אלקטרופופ שמשלבת בין שבריריות רגשית, בלבול פנימי, וחיפוש אחר שליטה עצמית או ריפוי בתוך מציאות מתעתעת – אולי פסיכדלית, אולי פשוט נפשית. השיר נע בין רגעים של ספק, של ניסיון להיאחז
האם לזמרים ים תיכוניים שמסלסלים מעולה יש סיכוי להגיע לאירוויזיון?אני מדבר על כשרונות כמו תמיר לוי ששר נפלא "הכל עד לכאן" של עמיר בניון, על ליאור קקון שהוכיחה שאפשר עוד להוציא משהו ייחודי מ"ים של דמעות" האיקוני (זוהר ארגוב, נינט
