האב הבן ורוח הרוטס. הבן הגיע. כל השאר – פחות. אתה לא באת לבוב מארלי, אמר לי מישהו. אתה באת לזיגי. הבן זה לא האבא, וגם הרוח לא רוח פרצים. אמרתי לו: אתה צודק. למה להטיל על הבן את כל
השיר לבד של יונתן כהן (מהפרויקט “החצר האחורית של ג’וני”) הוא שיר חשוף, כמעט כמו מונולוג אישי—שנע בין סיפור חיים, וידוי נפשי וביקורת חברתית, עטוף בסאונד ים־תיכוני עם נגיעות היפ־הופ. השורה: “עברתי את מסע החיים הרבה לפני משבר 40” היא
בסוף שנות ה־50 הג׳אז מתפצל לכיוונים שונים (קול ג׳אז, הארד־בופ, מודאלי) מוזיקאים מחפשים זהות חדשה סטיט כאן הוא דוגמה קלאסית לג׳אז אמריקאי בשלב מעבר- בין הביבופ המהיר והווירטואוזי של שנות ה־40 לבין גישה יותר רגועה, בלוזית ונגישה של סוף שנות