שמעתי פולק סינגר made in Israel. לא סתם אמרתי כחול-לבן באנגלית. יש תחושה שבני ישראל רבים חיים כאן, אבל ליבם במקום אחר. ישראל וסרמן הוציא אלבום חחת השם Wasserman. לפי המוסיקה – פולני הוא לא. בטח לא ישראלי.
בהודעה לעיתונות מוגדר אינדי/פולק. השמש עליה הוא שר ב – Not Over אינה שמש ישראלית, אבל גם בוורשה הקהל יתאהב ב –  Wasserman. המפיק תומר ישעיהו דאג שזה יישמע כמה שיותר רחוק מתל-אביב ומורשה. שיר פתיחה קולח ברוח אופטימית. ימים טובים מגיעים. אין צורך להסתתר. להתעוור. מוסיקת פולק אינה צריכה מדינה. אתה יכול לשיר על איש שלג, אתה יכול לשיר על רוח שעוברת דרך כולם. עניין של תחושה: It's those quiet moments in your life/ When you finally feel alive. אתה יכול לדמיין את רחובות גן העדן כדי להגיע אל האהובה בקצב של שלושה רבעים (השיר Streets).
וסרמן מטמיע את ההשפעות, ויש כאן לא מעט. שומעים סינגר סונגרייטר כזה ואחר, מגורדון לייטפוט ועד דמיין רייס, אפילו סממני אסף אבידן, אבל וסרמן נשאר וסרמן –  אישי מאוד, מלנכולי כשהוא שר: And your muscles ain't strong enough to fight big waves/But this voice inside you says it's the only way. (השיר Row)  והוא חצי מלנכולי, חצי אופטימי שהוא שר לה – אני אמנם בדאון אבל יש לי אותך (Golden Sands)
צלילי השירים הם תמצית/תבנית נופים אחרים (Locked Hard Stone) אוריינטציית פולק  פשוטה של טרובדור המספר להוריו איך הוא הגשים דרך. מתחת לכל השקרים מצא את האש שמבעירה אות כירח מעל הים כדי למצוא הדרך להיות עצמו (השיר Fire), הצליל אורגני, מוקפד, מסוגנן בפשטות המינימליסטית  ההופכת אותו אותנטי.

שירים: Not Over, Snowman, Streets, Row, Locked Hard Stone, Fire ,Summer Breeze, Under My Skin, Golden Sand