עומר נצר הוא זמר ישראלי, ששר קאנטרי ומחפש קריירה בנשוויל, בירת הסגנון. זה נשמע כמו למכור קרח לאסקימוסים. יומרה? ממש לא. נצר לא החליף דם, אבל בהאזנה נמצא שבלוז וקאנטרי זורמים לו בדם. במהותה – מוסיקה הקאנטרי פשוטה מאוד. רוב השירים בנויים על שלושה אקורדים ועל מנגינה לא מסובכת. על הבסיס הכל-כך פשוט התפתחו סגנונות שונים מהצלילים הארציים של ההונקי טונק (מוסיקה שכיכבה במועדוני לילה זולים) ועד אימפרוביזציות על סווינג מערבי ורוק.
עומר נצר לגמרי שם. לפי האתר שבו אתם נמצאים, הוא נחשף לראשנה ב"דה וויס 3" 2014 עם גרסאות לשירים כמו The River של ספרינגסטין. אביב גפן טען בזמנו שהצרוד הזה הוא "פאול עצמי מטורף". "זה לא יכול להיות שזה הוא", קבע בקלות לא נסבלת. בהמשך, כאשר יצאו שני אלבומים Goodbye Song ו – Sweet Mistake כנראה הבין שטעה. האלבומים היו לגמרי עומר נצר.
הצרידות חוברת לבלדות הכאב. עומר נצר לא עובד על פוזה. הוא כאן, ליבו שם, והוא שר באנגלית לא ישראלית מהבטן. אלבום שני אחרי Goodbye Song. אין שינויים מהותיים גם בטקסטים. נצר ממשיך לקונן על עצמו, על יחסים כושלים. על סביבה ועולם קשים. גם אם הטקסטים נשמעים פשוטים מאוד, והמוסיקה – סוג של קלישאה על ז'אנרים נפוצים, עדיין שירת הנשמה שלו מעניקה לו נקודות לא מעטות של אמינות. האם אני קונה את הישראלי שמנסה להיות פולק-קאנטרי-בלוז סינגר? רגע, ואם לא היו מספרים לי שהוא ישראלי? הייתי קונה.
צילום: מרגלית חרסונסקי
עומר נצר – ראיון, ביצועי אנפלאגד ל- Damage ו – Honky Tonk
