פסטורליה מוזיקלית שמתבייתת אחרי שתי האזנות, ואז אתה לוחץ פעם שלישית. אביגיל דנינו שרה על יום שטוף שמש שמגיע אחרי יום גשום, וכשהיא בוהה בעיניו, הדמעות שלה מדברות אל הנשמה, והלב מחשיך. "מוחי מתעוור / ועכשיו הגיע הזמן לחזור הביתה". נשמע סאני דיי פסטורלי? מצד שני המוסיקה פשוטה, תמימה משדרת מצברוח אידילי. אז כן, זה יותר ה – Sunny day.
קול עצל משהו, טון מעט מעומעם, אלא שאביגיל דנינו אינה מחפשת להיות התגלית הווקאלית של המוסיקה המקומית. היא מעדיפה שיר שמיצר אווירה נוגה-אופורית. משהו במלודיה, בעיבוד, בקצביות הנוחה, בצליל החצוצרה (ספי ציזלינג) שמקשט במעטה ג'אזי יפהפה עובד עליך. השיר נשמע קרן שמש שיוצאת ביום חורף אפרורי. מן עונג הזיה שכזה.

אביגיל דנינו Sunny Day קליפ אנימציה- ג׳וזה אנטוניו

There is a sunny day behind rainy day/ And when I stare into your eyes
My tears talk to my soul/ My heart gets dark
My mind goes blind/ And I can’t go back home
Sunny day, rainy day/ And when I can’t look into your eyes
My tears talk to my soul/ My heart gets dark
My mind goes blind/ And now it's time to go back home

Sunny day, rainy day/ And when I can’t look into your eyes
My tears talk to my soul/ My heart gets dark
My mind goes blind/ And now it's time to go back home