גם השופטים מבולבלים. מה אמת, מה מתיחה. משגעים אותם. מעיין בוקריס היא זמרת מעולה ששרה "הלו" של אדל, אבל בסינק ליפ עם אחת ששמה סאני, שנשמעת בדיבור קול ציפציפ כמו שאפה לתוכה הליום. מהות המתיחה: לבדוק אם השופטים מבחינים בגימיק.
ממשיכים במתיחות מוסיקליות ולא מוסיקליות כי בהפקת הכוכב מאמינים שבידור מנצח. מה חבל שיורדים יותר ויותר נמוך: על נינט עבדו עם ראש עיר מדומה של העיר אזור, שבא להעניק לה תעודת הוקרה מטעם העיר. אסי ורותם מובילים את השיגויים ומספקים צחוקים. כמה שיותר צחוקים. כל פרק הוא רצף של טלאים שהודבקו בחדר העריכה. חזות השופטים מסגירה את הפירוק וההרכבה מחדש. גם כאן – סוג של עבודה בעינים. נו טוב ריאליטי. אמינות – מהם והלאה.
התחרות על המיליון שקל: קול גדול? ייחודיות סגנונית? לתת צ"אנס ליצירתיות? קחו את שלו אדרי, מוסיקאי, נגן פסנתר, מורה למוסיקה בן 24. הבחור נתן הצגה קטנה בשיר מקורי – "נוכל להיות". היה בבצוע הזה כנות מיוחדת, דיוק. קרן פלס ניסתה להגדיר באימפולסיביות אופיינית סתמית: "שלומי שבן, שבלע את אלון עדר, שבלע את מרגי". אין לך יכולת לתאר את מה ששמעו אוזנייך – שתקי. תקשיבי לניתוחים של נינט. היא מנתחת לעניין.
שלו אדרי – "נוכל להיות"
קול גדול? קחו את אורין דרור בת 21 ממעלה אדומים. היא שרה All I Ask המוכר מאדל. יש לה קול של זמרת אפרו משובחת. יש לה Soul, טווח קולי אדיר שמתחבר עם עומק רגשי. אם ללכת על סופרלטיב – אורין דרור הזכירה לא פחות מאשר את ויטני יוסטון.
אורין דרור – All I Ask
ייחודיות סגנונית? שיר שוורץ ממושב בן שמן היא זמרת בעלת קול אלט מיוחד. היא שמעה הרבה מוסיקה ממחזות זמר. היא לא עושה כמעט דבר עם הגוף שלה, כשהיא שרה היציבות שלה מופתית. שיר שרה The Joke של ברנדי קרלייל. את המיוחדות שלה הגדיר אמדורסקי כ"תרבותית מדי". הוא מחפש זמרת יותר "כיפית". השופט המקצועי לפעמים מאוד לא מקצועי, ונדמה שהוא שוכח שזה כבר לא הכוכב הבא לאירוויזיון.
שיר שוורץ – The Joke
