ומה עם קרדיט לרבי נחמן מברסלב על "אין ייאוש בעולם". על הטקסט חתומים שלושה כותבים, ולא זרקו אפילו עצם לרבי נחמן.  נרקיס מנסה למחזר את המוטו שלו. מה יש בה באמירתו זו של רבי נחמן שהפכה לעיקרון המרכזי והמנחה בזרם חסידות ברסלב עד היום?
נרקיס לא מעמיקה :  מה מביא אתכם לכדי ייאוש? מה מהות הרוח האופטימית הנושבת במפרשיה בלילות בלי או עם ירח מלא? האם ההתקרבות למי שהייתה פעם, אל השדות שרצה בהם מספקת תשובה?
אם להמשיך את ר' נחמן – העולם הוא גשר צר מאד מאד, ועדין הכלל והעיקר, שלא נפחד כלל. מילא אם היינו עוברים על שלוליות, אבל מה אם אנחנו צריכים לעבור נהר סוער ושוטף. מה הסיכוי שלנו? הכלל הוא לא לפחד, אבל איך ניתן לצוות על דבר כזה אם יש נטייה טבעית לפחד? אפשר לומר כל מיני הסברים לכך, אבל בסופו של דבר נישאר עם השאלה מדוע "לא לפחד".
אני מבין מנין נרקיס באה. אבל לאן היא הולכת? האם היא נועדה לעודד בעולם שקיים בו המון יאוש? במוסיקה – אינה מתחבטת שרה בכוונה גדולה על מי שאינו מפחד מהפחד, מנגינה וקצב שמניעים את המסר כמו הוא בעצמותיה. האם שירת נשמה המתנגנת בקצב מיד טמפו מספיקה כדי לשכנע שהאמירה היא  לא מן השפה ולחוץ? מילים פשוטות:  לא הצלחתי לרדת לעומק מציאת "הדרך חזרה". חזרה לאן?

נרקיס אין לנו סוף

בלילות בלי ירח/ תמיד אמרתי לך/ מי שמפחד מהפחד/ גם לא רוקד בזריחה
זוכרת מאיפה באתי/ איך הכדור הסתובב/ פעם למעלה פעם למטה/ אולי עדיף שנשב
פיזמון:
אין לנו סוף/ אתה תהיה לי ים/ ובשבילך אני חוף
שנינו ציירים של התמונה/ חול צהוב
רוקדים במים/ אני פה/ מצאתי את הדרך חזרה
אין שום יאוש בעולם
בלילות של ירח/ איך בא לי להתקרב/ אל מי שהייתי פעם/ שדות שרצתי בהם
אין שום יאוש בעולם

נרקיס פייסבוק