בואו נעלה עם מאור כהן לכביש לשמוע אותו שר על היותנו כלואים בתוך שתיקה בעיר הגדולה. רגעים של שתיקה אישית ובין-אישית מבטאים תופעה חברתית במסגרת חברה תחרותית והישגית. הפניית תשומת
הלב למכלול המציאות מתפרש כערעור הביטחון באוטונומיה האישית, כגישה לא פרקטית, לא מתמודדת ולא מחושבת. העיר הגדולה העלימה את תחושת הנוחות עם אותם רגעים של שתיקה בין-אישית
ובסופו של דבר הוליכה להצגת השתיקה כמציאות: "יושבים לבד באוטו, כלואים בתוך שתיקה, דמעות על השמשה, זמן אדיש נשפך, רעב לנשימה בלב מלא אבק".
המוסיקה נעה על מי מנוחות, כמו מתרגמת את ההרהור במהלך פאנקי קליל נטול דרמה. טון השירה בהיר, מסתנכרן היטב עם המנגינה, הקצב והקולות. ההרמוניה מייצרת אווירה שמכניס לתוך התא הסגור באוטו, כך שהמאזין יכול להתייחד עם מה שקורה לאיש המזמר בזמן עכשווי, להתנתק יחד איתו, לחוש את השתיקה, שהיא עדות לתהליך ההתעצמות ניכור האדם מעצמו ומסביבתו.
מאור כהן מה שקורה לי
שמש מסנוורת/ עיר כולה מראה/ יושבים לבד באוטו/ כלואים בתוך שתיקה
דמעות על השמשה/ זמן אדיש נשפך/ רעב לנשימה/ בלב מלא אבק
זה מה שקורה לי/ קורה עכשיו/ זה מה שקורה לי/ קורה עכשיו
פגישת מחזור בלי יין/ (והיא רואה) / חיוך בלי כוונה/ (הם העכברים)
ריצה לאורך סרט/ (והזמן חולף)/ שלעולם לא יקרע/ (והוא הולך)
מנסה לחשוב על משהו/ (בתוך ענן)/ שתכף נעלם
צועק עמוק פנימה / (נופל ונעלם)/ לכרית של העולם
זה מה שקורה לי/ קורה עכשיו/ זה מה שקורה לי/ קורה עכשיו
שמש מסנוורת/ (ובראש שלה)/ עיר כולה מראה
(הוא והיא עכשיו)/ יושבים לבד באוטו/ (בכלוב זהב) / כלואים בתוך שתיקה
(והגשם מטרונום מהיר) / דמעות על השמשה/ זמן אדיש נשפך
(מה נשאר בעיר)/ רעב לנשימה/ (כשנגמר השיר)/ בלב מלא אבק
