מישהו מוכן להאזין לאלבום שכולו ערבית? ערבית לא לשכוח היא השפה הרשמית השנייה בארצנו, אבל כמה יודעים ערבית על בוריה? לכן, אני מסיר את הכובע בהתרגשות למשמע הניסיון של דודו טסה להמשיך את רוח דודו טסה והכוויתים" גם אם מדובר בקירוב המוסיקה באמצעים מערביים. אפשר לדבר על שינוי, מהפך? אצלנו ערבית לא ממלאת אולמות, אבל כשדודו טסה חובר לג'וני גרינווד, גיטריסט רדיוהד לאלבום שכולו ערבית, לא בטוח שמעריצי הלהקה הזו כמו גם אוהבי טסה לא ימהרו להזמן כרטיסים.
כשמדובר במוזיקה מזרחית, לא זו שמככבת בפופ המיינסטרימי הישראלי, אני מגלה לעיתים אוצרות. לאחרונה התחלתי לשמוע ראיי, ראיי ז'אנר מוזיקלי שמקורו ב באלג'יריה. כיום הסגנון נפוץ ברחבי העולם ובמיוחד בצרפת ומדינות צפון אפריקה. בהתחלת שנות השמונים הונהגו במוזיקת ראיי סינתסייזרים ותיבות מקצבים, השפעות מן הרוק, פאנק (Funk), רגאיי והדיסקו.
טסה אמר שהנגינה של הגיטריסט של רדיוהד היא "כל מה שאני לא יכול לעשות, ולא יודע איך לעשות"; עבור גרינווד, טסה הוא מתורגמן מודרני של מעין ספר שירים מזרח תיכוני.
טסה וגרינווד שיתפו פעולה בעבר, כשגרינווד ניגן בשיר "איזה יום" שנכלל באלבום "בסוף מתרגלים להכל" משנת 2009. ג'וני, שנשוי לישראלית שמוצא משפחתה מעיראק וממצרים, ביקר לראשונה בישראל לפני כעשרים שנה ונזכרשכבר אז כששמע לראשונה את המוזיקה של דודו, הוא זיהה בה אור אחר: "לדברים שדודו עשה היו שורשים במזרח התיכון. חשבתי שזה יותר מעניין להמשיך ככה.
בפרויקט החדש הם עיצבו את ספר השירים המזרח תיכוני המודרני החדש שלהם. הם גייסו זמרים אורחים לעיבודים חדשים לשירים מירדן, אלג'יריה, מצרים ומרוקו. השניים ניסו לעדכן מסורות עממיות. תזכורת: להקת דודו טסה והכוויתים, מבצעות גרסאות של סטנדרטים עיראקים מאז 2011, בעוד ששיתוף הפעולה של גרינווד ב-2015 עם ה-Rajasthan Express, Junun, שילב שירה סופית עם כלי נשיפה ומצפון הודו ומכונות תופים.
ב-Jarak Qaribak ("שכנך הוא קרובך"),הופק במשותף על ידי טסה וגרינווד כאשר על המיקסים אחראי המפיק נייג׳ל גודריץ׳. זהו אלבום של שירי אהבה קלאסיים המבטאים רומנטיקה ושיברון־לב.
הצמד רותם את השירים כדי ליצור תערובת מרתקת לשירי האהבה של האזור. הזמרים/ות באלבום לא מבצעים שירים ממדינות הלאום שלהם, אלא דווקא שיר מאחת המדינות השכנות לארץ
מוצאם, וזאת כדי לחדד את יכולתה של המוסיקה לטשטש גבולות, ולסלק את הפחד מהלא מוכר, אלא לשים דגש על היופי האוניברסלי.
.
האלבום מציג כלי נגינה אותנטיים לאורכו לצד אלקטרוניקה מודרנית. השיר פותח Djit Nishrab – קינה על אהבה אבודה של הזמר האלג'יראי אחמד וואהבי משנות ה-40 – מציג את השירה המליזמטית (שירה של של טקסט תוך מעבר בין כמה תווים שונים ברצף) של הזמר המצרי אחמד דומה, הנצמד בנאמנות לעיבוד המלודי של השיר בתוספת צליל מיתריו של גרינווד היוצרים מתח בסיסי.
טסה וגרינווד מציגים הזמרת Safae Essafi על מצע סינת'-פאנק ב-Ahibak שהופך את הבלדה של הכנר דאוד אכרם לשיר מלא תקווה.
שיר העם הירדני Ya 'Anid Ya Yaba נשען את כלי ההקשה התזזיתיים של גרינווד, בזמן שטסה מתמרן סינת'ים ועוד כדי להעניק עוצמה ללחן.
"אחיבק" הוא תוצר החיפושים של טסה אחר שיר של יוצר ישראלי בשפה הערבית, ומקושר לתרבות הערבית. השיר הולחן ע"י היוצר והכנר דאוד אכרם. בעבר ביצעה אותו הזמרת לילית נגר.
השירים יושבים איפשהו בין מוסיקה ערבית שורשית, רמיקסים ועיבודים ייחודיים. הם ממחישים את הגמישות המוזיקלית של הפרויקט, ומדגישים כיצד ניתן לחדש את שירי אהבה והגעגועים בהפקה רבת דמיון.
