בקולה המקונן הגבוה, אדוניה מבקשת להשתתף בצערה על בדידותה. היא מתחילה את השיר ב"האמת", כאילו העולם חשב שהיא לא במצוקת בדידות, והיא מבקשת לחשוף את ה"אמת". מספרת כמה רע, מעמידה "שמלה לבנה" מול "מלחמה", כמו אלה שני הקטבים שהיא חווה, בעיקר הצורך הטבעי בקרבה לאדם ובהישענות עליו. אהבה יכולה להציל, חסרונה עלול ליצור תחושת מלחמה.
קינתה מושרת במנגינה ובעיבוד שמעצימים אותה לדרמה. ההפקה המוזיקלית של דודו טסה מוסיפה ממד לעומק תחושת מצוקת הבדידות .האמת שלה יוצאת החוצה הכי חשופה ונואשת.
אדוניה הוא לא בא
האמת/ לא היו לי חברים/ כי לא יכולתי לשקר/ לא יכולתי לספר/ לא הצלחתי לנשום
התעוררתי ללבד בחדר/ עם אנשים זרים/ אתה לא על ידי/ ואהבה אין לי
הוא לא בא/ הוא לא בא/ אולי תהיה שמלה לבנה/ הוא לא בא/ הוא לא בא/ אולי תהיה מלחמה
האמת היא/ לא היו לי חברים/ כי לא יכולתי לשקר/ לא יכולתי לספר/ לא הצלחתי לנשום
התעוררתי סביב עצמי / עם הפחד שגומר/ אתה לא לידי/ ואהבה אין לי
הוא לא בא/ הוא לא בא/ אולי תהיה שמלה לבנה/ הוא לא בא/ הוא לא בא/ אולי תהיה מלחמה
כשהימים זזים אני עומדת/ יש סימנים כמו גלים/ באים והולכים/ כשהזמנים קשים אני נשברת
דלתות סוגרות עלי /אני לא נושמת/ כשנזכרת אני עומדת/ ואהבה אין לי
הוא לא בא/ הוא לא בא/ אולי תהיה שמלה לבנה/ הוא לא בא/ הוא לא בא/אולי תהיה מלחמה
