מי שהיו חברים ואוהבים והיה ביניהם מכנה משותף ("שנינו אהבנו שירת כוכבים") הפכו אויבים, רודף ונרדף, אבל בסופו של יום – שניהם טרף לטורף גדול. אברהם חלפי כתב שיר מנקודת מוצא אופטימית (המכנה המשותף) שמתגלגל לחוסר תקווה. ואפשר לנסח גם: הסכנה מאחדת אותם – "ושנינו נסים כשתיים יונים מעיניו הצולפות של העיט".
שיר של ייאוש ואימה הפך רכיכה מוסיקלית. לא מוצא קשר בין הטקסט המאיים להרמוניה האופטימית של הלחן. ישראל רוט הפך את הסיוט בשירו של אברהם חלפי למוסיקה לבבית חיננית. זו לבטח לא הייתה כוונת המשורר.  מה שמחזיר למסקנה שלא כל טקסט של משורר מבקש שילחינו אותו, ואם כבר הלחנת – תעצים ואל  תמרח. רוט שר את השיר ברכות נינוחה מנותק מהקונטקסט.  יש לציין את העיבוד כולל הקישוט של צליל החצוצרה, אבל עיבוד לא יכול לשנות את הפספוס של המלחין.

ישראל רוט זה שרודף אחרי

הלילה יפה לתפילה על אשר אדם/ תחת שמים רבים,
וזה/ שרודף אחרי,/ מטה את אזנו הטורפת –
לדעת.
שנינו אהבנו שירת כוכבים/ בלילה יפה לתפילה –
אני ורודף גולגלתי.
ושנינו נסים/ כשתים יונים מעיניו הצולפות של העיט.

כדעת חיה רעבה/ לאיזה מאלף שביליו של היער
חומקים צעדי.
וזה שרודף אחרי/ מטה את אזנו הטורפת –
לדעת.

שנינו אהבנו שירת כוכבים/ בלילה יפה לתפילה –
אני ורודף גולגלתי.
ושנינו נסים/ כשתים יונים מעיניו הצולפות של העיט.

ישראל רוט פייסבוק