השיר מזוהה לחלוטין עם חוה אלברשטיין (אלבומה "מות הפרפר" 1968). יהודית רביץ  מאתגרת את עצמה בגרסתה החדשה במסגרת אלבום מחווה למוסיקאית, המלחינה והמעבדת אלונה טוראל, שהלכה לעולמה ב-2019. השיר נכתב אחרי מלחמת ששת הימים, והוא מתאר פרידה של זוג אוהבים, שלא נפגשים יותר לנצח.
מחבר המילים, יורם טהרלב ז"ל,  בחר לשתול את סיפור פגישתם בנוף של עמק זבולון המזרחי, משבצת קרקע שחולקה בין כמה קיבוצים ומושבים, וביניהם קיבוצו – יגור. על פי טהרלב, מקום ההתרחשות בשיר שימש מסתור עבור זוגות בני המקום שחיפשו מקום להתבודד בו.
המוסיקה בביצוע המקורי ניתבה את הסיפור לאפיק יפהפה, שיר שהעצים את תחושת תוגת הפרידה. המנגינה, המהלך ההרמוני והקצב  שידרו איזושהי תנועתיות שובת לב שיש בה גם אלמנט של מסתורין, של קירבה וריחוק. ה"מספרת"  מזדהה ועדין נשארת מספרת.  חוה אלברשטיין היא העניקה לשיר חותם נצחי. גרסתה היא שהפכה אותו קלאסיקה ישראלית
יהודית רביץ לא התיימרה להעניק לשיר חיים "מודרניים" בפרשנות מרחיקת לכת. הגרסה שלה מוסיפה לשיר יופי מחודש שבו מנשבת "רוח ארצישראלית" חמה, בעיבוד  בנוסחים מסורתיים, שמצדיע למוסיקה הישראלית של פעם. יהודית מתענגת על השיר מתוך אהבה עמוקה, ושירתה חיזקה בי  געגועים לטוהר המוסיקה הישראלית של פעם.

יהודית רביץ בשביל אל הבריכות

רוחות חמות נשבו בינות עצי האורן
ורחש ממטרות עלה מן השדות
בתוך שיער ראשה הלבינה הציפורן
וכף ידה קטנה הלבינה בידו.
בשביל אל הבריכות פסעו שלובי ידיים
וכוכבים נשרו למים עם הטל
ותן בודד צחק הרחק בתוך הליל
והיא אמרה: אתה כל כך יפה, חייל.

והיא אמרה לו: הן מחר תצא לדרך
את תרמילך ארזתי שאותו תיקח
לא שמתי בו מכתב, לא פרח למזכרת
הן אם תזכור, תזכור ואם תשכח, תשכח.
ועת חזרו בשביל מן הבריכות עם שחר
דמעות הטל נתלו גדולות על קני הסוף
והוא את כף ידה אחז ביד בוטחת
והיא הביטה בו מתוך מסך שקוף.

והוא אמר לה: ילדתי אני אחזור עוד
גם אם רחוק אלך, ליבי נשאר איתך
והיא החזירה לו בלאט את הציפורן
הן אם יזכור – יזכור, ואם ישכח – ישכח.
והוא הלך לקרב עת החמה הנצה
ולא חזר משם ימים רבים כל כך.
והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח
והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח.

יהודית רביץ פייסבוק